מחלת דופויטרן – Dupuytren disease בכף היד

מחלת דופויטרן

(Dupuytren’s Disease)

מהי מחלת דופויטרן?

מחלת דופויטרן היא מצב המשפיע על כף היד והאצבעות, שבו נוצרת התקשות של הרקמה מתחת לעור. כתוצאה מהצטברות של רקמת חיבור עבה, נוצרים גושים או חוטים שגורמים לכיפוף קבוע של האצבעות, דבר המקשה על הנחת היד במצב שטוח על משטח. לרוב, מחלת דופויטרן אינה כואבת, אך היא גורמת להגבלה גוברת בתפקוד היד עם התקדמותה.

אבחון מחלת דופויטרן

האבחון מתבצע על ידי מומחה כף יד באמצעות בדיקה קלינית פשוטה, לבחינת מצבה הנוכחי של היד. בדרך כלל, אין צורך בבדיקות נוספות כדי לאשר את האבחנה. מאחר והמחלה עצמה אינה כואבת, הופעת כאב עשויה להעיד על גורם נוסף שאינו קשור ישירות לדופויטרן ודורש בירור נוסף.

אפשרויות הטיפול במחלת דופויטרן

כאשר לא ניתן להניח את כף היד במצב שטוח על משטח עקב התקשות הרקמה, ייתכן צורך בטיפול. אפשרויות הטיפול כוללות:

• פאשיאוטומיה במחט (טכניקה זעיר-פולשנית): במקרים מסוימים ניתן לבצע פאשיאוטומיה במחט, שהיא טכניקה זעיר-פולשנית. בהליך זה מוחדרת מחט דקה דרך העור במטרה להחליש ולשבור את הרקמות המכווצות שמגבילות את תנועת האצבעות ובכך לשפר את גמישותן. פרוצדורה זו מתבצעת בהרדמה מקומית ומאפשרת התאוששות מהירה יותר בהשוואה לניתוח מלא. עם זאת, שיטה זו אינה מתאימה לכל מקרה ותלויה בתבנית ובחומרת המחלה.

• ניתוח: כאשר פאשיאוטומיה במחט אינה מתאימה או במקרים של חזרת המחלה לאחר ההליך, ניתן לבצע ניתוח מקיף יותר להסרת הרקמה המתקשה. במהלך הניתוח מבוצעת שליטה ישירה על מיקום העצבים והעורקים כדי למזער את הסיכון לפציעות.

מהלך הניתוח בהרדמה מקומית

הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית, כך שהמטופל ער אך האזור המנותח מורדם לחלוטין. לאחר קבלת המטופל במרפאה וחתימה על טופס הסכמה, המנתח יבדוק ויאשר את האזור לניתוח. במהלך הניתוח, הרקמה המתקשה מוסרת בזהירות כדי לשפר את טווח התנועה של כף היד.

הנחיות לאחר הניתוח והחלמה

• החלמה: לאחר הניתוח, יש ללבוש תחבושות קבועות למשך כשבועיים, תוך שמירה על התחבושות נקיות. ניתן להתחיל בהדרגה לחזור לפעילות יומיומית, כולל פעילות ספורטיבית, החל מהשבוע השלישי לאחר הניתוח.

סיבוכים אפשריים

• פגיעה בעצב או בעורק: לעיתים רחוקות, במהלך הניתוח, עצב או עורק קטן עלולים להיפגע בשל הטבעתם ברקמת החיבור המתקשה. פגיעה זו עשויה להוביל לאובדן תחושה זמני באזור האצבעות, הנמשך מספר שבועות או חודשים, אך לרוב התחושה חוזרת למצב תקין.

• רגישות ועיוות בצלקת: במקרים מסוימים, הצלקת עשויה להישאר רגישה או נפוחה למשך מספר שבועות, אך התחושה משתפרת בהדרגה.

• הצטברות נוזלים או צלקת מעובה: במקרים של מחלה מתקדמת או חזרתית, הריפוי עשוי להיות ממושך יותר. התחבושות המתאימות יכולות לעזור בהתמודדות עם הצטברות נוזלים או צלקות מעובות.

• זיהום: כמו בכל ניתוח, קיים סיכון תאורטי לזיהום, אך מדובר בסיבוך נדיר בשל הקפדה על פרוטוקולים למניעת זיהום. במקרים נדירים מאוד, ייתכן שיהיה צורך בניתוח חוזר לניקוי הפצע במטרה להאיץ את תהליך הריפוי.

• חזרת המחלה: חזרת המחלה לאחר טיפול או ניתוח אינה נדירה, ויש לקחת זאת בחשבון. חזרה של המחלה עשויה להצריך טיפול נוסף או ניתוח חוזר.

קראו גם על: שבר דיסטל רדיוס | שבר מסרק חמישי | תסמונת התעלה הקפרלית