אצבע הדק
רקע כללי
אצבע הדק היא מצב שבו נוצר חיכוך בין גידי המכופפים של האצבעות (גידי פלקסור) לבין טבעת סיבית הנקראת פולי. תפקידו של הפולי הוא לשמור את הגידים צמודים לעצם, וכך לאפשר להם להחליק בצורה חלקה בעת כיפוף ויישור האצבעות. הפולי בנויה כך שהיא הדוקה בדיוק מסביב לגידים, ללא יכולת התרחבות.
במקרים מסוימים, עקב דלקת בגידים (טנדוניטיס), היווצרות ציסטה או התרחבות של הקרום הסינוביאלי העוטף את הגידים, נוצר לחץ מוגבר בתוך הפולי. זה גורם לחיכוך בין הגיד לטבעת, והתוצאה היא שהגידים אינם מחליקים בצורה תקינה, כך שהאצבע "נתקעת" בזמן כיפוף. לעיתים האצבע נשארת במצב מכופף, והמטופל אינו מסוגל ליישר אותה ללא עזרה מהיד השנייה.
סיבוכים מיידיים אפשריים
ברוב המקרים, מדובר בתהליך ניווני שנגרם עקב הזדקנות הרקמות או שימוש יתר באצבעות. למרות שאין צורך בדאגה מיידית, במקרים חמורים יותר, המצב עלול להשבית את התפקוד של האצבע ולהקשות על ביצוע פעולות יום-יומיות כמו אחיזה, כתיבה או עבודה עם כלים.
לאחר הניתוח לשחרור הלחץ מהפולי, ייתכן שתורגש הקלה מיידית. עם זאת, קיים סיכון קטן להתפתחות בעיות דומות באצבעות נוספות של אותה היד בעתיד, שכן התהליך הפתולוגי עשוי להשפיע על אזורים נוספים בגידים, אם כי לרוב מדובר באזורים פחות משמעותיים.
אבחון
האבחנה מתבצעת על ידי בדיקה גופנית, שבה הרופא בודק את היכולת של האצבע לנוע בחופשיות ואת הרגישות באזור הפגוע. לעיתים ניתן להרגיש בליטה קטנה (ציסטה) מעל הפולי, המעידה על קונפליקט בין הגיד לטבעת. צילום רנטגן או MRI אינם נדרשים בדרך כלל לאבחנה, אך ייתכן שהרופא ימליץ עליהם במקרים מסובכים יותר, כדי לשלול בעיות מבניות אחרות ביד.
אפשרויות טיפול
הטיפול הראשוני כולל מתן תרופות אנטי-דלקתיות להורדת הנפיחות והדלקת באזור הגיד והפולי. לעיתים תומלץ זריקת סטרואידים לאזור, שמטרתה להפחית את הדלקת ולשפר את תנועת הגיד בתוך הפולי.
אם הטיפול השמרני אינו מספיק, או אם המצב חמור מדי, יש צורך בניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית, ובמהלכו מבצע הרופא חתך קטן מעל הפולי ופותח אותה, כך שהלחץ על הגיד משתחרר והוא יכול להחליק בחופשיות. הניתוח קצר ומבוצע במסגרת אמבולטורית, ללא צורך באשפוז.
מהלך הניתוח בהרדמה מקומית
במהלך הניתוח המטופל ער, אך האזור המנותח מורדם לחלוטין. אין צורך בצום לפני הניתוח, ואין צורך להפסיק נטילת תרופות קבועות, כולל מדללי דם. על המטופל להגיע עם מלווה. לאחר קבלת המטופל במרפאה וחתימה על טופס הסכמה לניתוח, המטופל יפגוש את המנתח שיבדוק ויאשר את אזור הניתוח.
התאוששות והמשך טיפול לאחר הניתוח
הניתוח אורך כ-20 עד 30 דקות, ולאחריו המטופל עובר להתאוששות קצרה. מאחר ומדובר בהרדמה מקומית, המטופל משתחרר הביתה באותו היום, ואין צפויים כאבים משמעותיים לאחר הניתוח. במידה ויש כאבים, ניתן לקחת משככי כאבים כמו אופטלגין או אקמול.
לאחר הניתוח, יש לעטוף את היד בתחבושת למשך 15 ימים. בשלושת הימים הראשונים מומלץ להגביה את היד כדי למנוע נפיחות ולהימנע ממאמץ. יש להתחיל בהפעלת האצבעות בתנועות עדינות ובהדרגה, כדי למנוע נוקשות ולהבטיח שיקום נכון.
האזור שנותח עשוי להישאר רגיש למשך כחודש וחצי לאחר הניתוח, וזהו חלק טבעי מתהליך ההחלמה.
חזרה לשגרה
כעבור כשבועיים ניתן להסיר את התחבושת ולהתחיל לחזור בהדרגה לשגרה. לפעילות גופנית מלאה ניתן לחזור לאחר שלושה שבועות מיום הניתוח, ולעיתים אף קודם לכן, בהתאם להמלצת הרופא.
פעילויות ספורטיביות ופעילויות פיזיות (עומס מעל חצי ק"ג) אסורות למשך שישה שבועות לפחות.
נהיגה עם תחבושת גדולה אסורה מסיבות ביטוחיות.
סיבוכים אפשריים
כמו בכל ניתוח, קיים סיכון לתופעות לוואי וסיבוכים, אך רובם נדירים. הסיבוכים השכיחים ביותר כוללים:
- זיהום: למרות שהסיכון לזיהום נמוך מאוד בזכות הקפדה על פרוטוקולים סטריליים, עדיין קיים סיכון לזיהום באזור החתך הניתוחי. במקרה של הופעת נפיחות מוגזמת, כאב חריף, אדמומיות או חום, יש לפנות לרופא בהקדם.
- דימום או שטפי דם: לאחר הניתוח ייתכן דימום קל או הופעת שטפי דם באזור הניתוח, אך לרוב מדובר בתופעה חולפת.
- צלקת כואבת: לאחר הניתוח, ייתכן כי האזור שבו נוצרה הצלקת יישאר רגיש וכואב למשך מספר שבועות. ברוב המקרים, התחושה משתפרת בהדרגה ככל שהאזור מתרפא.
- פגיעה עצבית: אם כי נדיר, ייתכן נזק זמני או קבוע לעצבים קטנים באזור הניתוח, דבר שעלול להוביל לחוסר תחושה או נימול באזורים הסמוכים.
- נפיחות ממושכת: במקרים מסוימים, הנפיחות עלולה להימשך זמן רב יותר מהצפוי ולהגביל את התנועה לזמן מה לאחר הניתוח.
במקרים חמורים שבהם הייתה פגיעה עצבית משמעותית לפני הניתוח, ייתכן שההחלמה תהיה חלקית והסימפטומים לא ייעלמו לחלוטין. במקרים אלו, הניתוח משמש כהתערבות למניעת החמרה נוספת בפגיעה העצבית.
קראו על תסמונת תעלה קרפלית
