מהו שבר בכף היד ובאצבעות?
שברים בכף היד ובאצבעות הם תופעה נפוצה בכל הגילאים. אנו משתמשים בידיים באופן מתמיד כדי לקיים אינטראקציה עם הסביבה שלנו, ולעיתים קרובות, אינסטינקטיביים אנו מגנים על עצמנו באמצעות הידיים בעת נפילה או חבלה. כך, כף היד ואצבעותיה, שהן עדינות יחסית, חשופות לשברים, פריקות ונקעים.
בניגוד לדעה הרווחת, יש להתייחס לשברים בכף היד ובאצבעות ברצינות, שכן אי טיפול נכון ובזמן עלול להוביל להגבלות תפקודיות משמעותיות.
סוגי טיפול בשברים
שברים מסוימים ניתנים לטיפול שמרני, בעוד אחרים מחייבים ניתוח. ניתוח יידרש במקרים של:
- שבר עם תזוזה גדולה שאינו ניתן לרדוקציה (החזרה למקומו) על ידי תמרונים חיצוניים
- שבר לא יציב
- שבר המלווה בפריקה
- כישלון בטיפול שמרני
במקרים מסוימים, הניתוח נועד להימנע מהצורך בגבס, ולאפשר התגייסות מוקדמת והחלמה מהירה יותר מבחינה תפקודית, לדוגמה בשבר סקפויד שאינו מציג תזוזה.
שלבי הטיפול בשבר
הטיפול בשברים בכף היד מבוסס על שלושה שלבים עיקריים:
- רדוקציה (שחזור):
- זהו השלב שבו מנסים להחזיר את העצם השבורה למקומה הנכון. אם ניתן לבצע טיפול שמרני, הרדוקציה מתבצעת בחדר מיון בהרדמה מקומית או באמצעות טשטוש.
- במידה והטיפול השמרני לא אפשרי או כשל, הרדוקציה מתבצעת כשלב ראשון בניתוח, בהרדמה כללית.
- קיבוע:
- מטרת הקיבוע היא לשמור על השבר במצבו המתוקן עד לריפוי. בטיפול שמרני, הקיבוע מתבצע באמצעות גבס או סד.
- בטיפול ניתוחי, הקיבוע מתבצע באמצעות חומרה כגון פינים, ברגים או לוחית מתכת. במקרים מסוימים ייתכן שיהיה צורך בגבס נוסף לאחר הניתוח להגן על הקיבוע.
- בהתאם לסוג החומרה, ייתכן שיהיה צורך בהוצאתה בניתוח חוזר קטן לאחר כמה שבועות, לפני התחלת הפיזיותרפיה. עם זאת, ישנם מקרים בהם החומרה מאפשרת הפעלה מיידית ואינה מצריכה הוצאה.
- הפעלה (פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק):
- שלב זה חשוב במיוחד ואין להתעלם ממנו. ההחלמה התפקודית תלויה באיכות השיקום והמאמץ שמשקיע המטופל בטיפול.
- הפעלה מוקדמת, גם אם חלקית, עוזרת להגביל את הסיכון לנוקשות והידבקות מפרקים ומאיצה את ההחלמה.
- פעילויות ספורטיביות ופעילויות פיזיות (עומס מעל חצי ק"ג) אסורות למשך שישה שבועות לפחות.
- נהיגה עם גבס או תחבושת גדולה אסורה מסיבות ביטוחיות.
הנחיות טרום-ניתוחיות (בהרדמה כללית)
- בדיקות טרום-ניתוחיות:
- מתחת לגיל 30: בדיקות דם מלאות, כולל תפקודי כליות, קרישת דם ומשקל.
- גיל 30-40: בנוסף לבדיקות הנ"ל, דרוש א.ק.ג.
- מעל גיל 60: בנוסף לכל הבדיקות, יש לבצע צילום חזה.
- הנחיות צום לפני הניתוח:
- בשר: צום לפחות 8 שעות.
- אוכל אחר: צום לפחות 6 שעות.
- סיגריות: להפסיק לפחות 6 שעות לפני הניתוח.
- מים: להפסיק לפחות שעתיים לפני הניתוח.
- הנחיות מיוחדות לתרופות:
- יש להפסיק תרופות מסוג Saxenda/Ozempic שבוע לפני הניתוח.
- יש להפסיק Metformin לפחות 48 שעות לפני הניתוח.
- אם נוטלים Coumadin, יש לבצע מעבר ל-Low Molecular Weight Heparin.
- יש לעדכן את הצוות במידה ונוטלים Coumadin, Metformin, Saxenda/Ozempic או אינסולין להמשך תיאום.
הנחיות לאחר הניתוח והחלמה
- הפעלה: בשבועות הראשונים, ההפעלה תהיה מוגבלת בעצימותה ובטווחי התנועה, במידה שהרופא מאשר זאת. הפעלה מוקדמת חשובה להורדת סיכון לנוקשות המפרקים ולהידבקויות. השימוש בכדורי קצף או מכשירים לחיזוק היד אינו מומלץ בשלב זה, מאחר שהם מגבילים את טווח התנועה ומפעילים כוח על שבר שלא התאחה במלואו.
- התקדמות השיקום: ההגבלות בתנועות לרוב מוסרות בהדרגה לאחר שישה שבועות, וניתן להתחיל לחזור לפעילות ספורטיבית מאומצת הכוללת את היד הפגועה כעבור שלושה חודשים מהניתוח. תהליך השיקום המלא נמשך לרוב כ-6 חודשים.
סיבוכים אפשריים
- נוקשות וכאבים מתמשכים: חלק מהמטופלים עלולים לחוות נוקשות מתמשכת בשורש כף היד או האצבעות, המלווה בכאבים לאורך תקופת ההחלמה. פיזיותרפיה ממושכת וטיפול בריפוי בעיסוק יכולים להקל על התסמינים.
- תסמונת כאב אזורי מורכב (CRPS): זוהי תופעה נדירה אך עלולה להופיע לאחר ניתוחים ביד, המאופיינת בכאב ונוקשות מתמשכים ללא סיבה זיהומית. טיפול שיקומי מיוחד ותרופות להקלה על כאבים יכולים לשפר את המצב בתוך מספר חודשים, אך לעיתים התסמונת יכולה להימשך עד 18 חודשים.
- התאחות לא תקינה (Malunion): לעיתים, השבר עשוי להחלים בצורה לא תקינה ולהוביל להגבלת תנועה או כאבים. במקרים אלה, ניתן להציע ניתוח חוזר להחזרת העצם למיקום תקין (אוסטאוטומיה לתיקון מנח).
כמו בכל ניתוח, קיים סיכון תאורטי לזיהום, לפגיעה עצבית או פגיעה בגידים, אך אלה נחשבים לסיבוכים נדירים הודות לפרוטוקולי מניעה קפדניים.
קראו גם על שבר דיסטל רדיוס
