פגיעות של פריקת אצבע הן נפוצות, ובדרך כלל נובעות מטראומה של הרחבת יתר, לדוגמה, במקרה של תפיסת כדור בצורה לא תקינה.
השברים מכאיבים ביותר, מידי פעם נוצרת התנפחת באצבע.
קיים צורך לבצע צילום רנטגן כדי להוכיח שאין שבר. הטיפול בדרך כלל מורכב מחבישת האצבע הפצועה באצבע אחרת, בצורת תחבושות אצבע לאצבע.
האצבע השניה המשמשת כאצבע תומכת לאצבע הפצועה כדי לעזור בתנועות בלי לגרום לתזוזה של האצבע הפצועה.
במספר מקרים אפשר להמליץ על קיבוע על ידי סד במשך כמה ימים.
יש גם צורך לרשם למטופל משכך כאבים ואולי גם טיפול אנטי דלקתי, קירור והפסקת זמנית של פעילות גופנית. חזרה לפעילות גופנית תלויה בהתפתחות הכאבים.
ב
מקרה של נוקשות בלתי ניתנת לשיקום, יתכן ויומלץ על ניתוח שחרור גידים ומפרקים (שחרור קונטרקטור, טנוליזיז או ארתרוליזה), על מנת לעצור את ההחמרה ולאפשר החלקה של הגידים בקלות.
UCL קרע רצועתי באגודל: אפקט סטנר
נקעי האגודל מוכחים דבר מיוחד. בבסיס האגודל (מפרק מטאקרפו פלנגלי), מדובר על רצועה חזקה שעוצרת את ההתרחבות הקיצונית בן האגודל והאצבעות אחרות.
במקרה שהתנועה מאולצת (אגודל שעבר הרחבת יתר, לדוגמה תאונת סקי, אופנוע וכו), ושהרצועה נקרעה מהעצם.
הוא מוזז לאחורי סדין סיבי (משענת הגב) ואינו נמצא עוד במגע עם אזור ההחדרה שלו. זה אפקט סטנר.
הצטלקות מידית בלתי אפשרית, במקרה הזה הליך כירורגי חובה (קראו על מיקרוכירורגיה).
אפשר לצפות בקלות ברצועה הקרועה, האבחון זה בדרך כלל מספיק כדי לסכם את האבחון.
הניתוח מורכב בהכנסה מחדש של הרצועה לתוך העצם אחרי שנפתח את הסדין סיבי.
לאחר הניתוח, יש להקפיד על קיבוע ממושך של עמוד האגודל למשך שישה שבועות שמהלכם אפשר לבצע צמצום.
פריקת אצבע
מאפיין באובדן המגע של שני משטח מפרקי בגובה האצבע. השברים האלו נפוצים גם הקיצונים והמכאיבים.
פריקת מטאקרפו פלנגלי
פריקת אצבע המאופיינת באובדן המגע בן ראש המסרק לבסיס של בגליל הראשון. באגודל, אפשר מידי פעם להחזיר את למפרק הנוכחי במקום (צמצום) בעזרת הרדמה מקומית תמרון חוץ ללא ניתוח (תמרון של פראבוף)
בגובה אצבעות האחרים, ראש המסרק תמיד תקוע בין גידים ורצועות, והחזר למקום (צמצום) דורש ברוב המקרים ניתוח.
פריקת מפרק אינטרפלנגילי הפרוקסימלי
מדובר על אובדן הרגש בין גליל הראשון ובסיס גליל השני. בפריקת אצבע מסוג זה, המפרק ניתן להחזר במקום (צמצום) ממגע חוץ ללא ניתוח.
עם זאת, מגע כירורגי עלול להיות חיוני אם האצבע, לאחר צמצום, או אם הפריקה גורם לפתיחת עור (פריקה פתוחה), שעלול להזדהם.
מומלץ לאחר מכן קיבוע חלקית (אצבע לאצבע) של האצבע, במהלך לא יותר משלושה שבועות, בגלל סכנת נוקשות.
לאחר מכן במקרה של נוקשות שמעמיד הדררות בשיקום, יידרש שיחור הגידים ושל המפרקים (שחרור קונטרקטור, טנוליזיז או ארתרוליזה), כדי להרוס את ההידבקויות ולאפשר את החלקת הגידים בקלות.
