דלקת גידים ע"ש דה קרווין (De Quervain Tenosynovitis) 
דלקת גידים ע"ש דה קרווין היא דלקת של הגידים בבסיס האגודל: החוטף הארוך והמרחיב הקצר של האגודל. גידים אלה עוברים דרך מעטפת סינוביאלית בכניסה למפרק כף היד, הממוקמת תחת רצועת האקסטנסור (Retinaculum). במקרים של דלקת, מעטפת זו עלולה להתנפח ולהתרחב, דבר שגורם לחיכוך בין הגידים לבין המעטפת הרקמתית, המותאמת בצורה מדויקת לעובי הגידים בתנאים רגילים. חיכוך זה מוביל לכאב ולתחושת אי נוחות ויכול לחזור שוב ושוב במידה ולא מטופל כראוי.
אבחון
אבחון דלקת הגידים נעשה בדרך כלל על בסיס בדיקה קלינית, שבה ניתן להרגיש כאב בלחיצה על אזור בסיס האגודל (באזור הגומץ החישו). לעיתים נלווית תחושת "קריפיטציה" – תחושת חיכוך או חריקה בזמן תנועת האגודל. בבדיקת פינקלשטיין, שבה מאריכים את האגודל כנגד התנגדות האצבעות האחרות, הכאב מתגבר, מה שמסייע באישור האבחנה. אולטרסאונד או MRI יכולים לאשר את מצב הדלקת ולהעריך את עוצמתה.
גורמי סיכון
למרות שלרוב לא נמצאה סיבה ברורה, ישנם גורמים שמעלים את הסיכון להופעת הדלקת, כמו הריון, סוכרת, תת-פעילות של בלוטת התריס, ודלקת מפרקים שגרונית.
סיבוכים מיידיים
מדובר בפתולוגיה שאינה מסוכנת אך לעיתים קרובות כואבת ולא נוחה. במקרים מסוימים הכאב יכול להיות עז ולדרוש התערבות רפואית לצורך הקלה ושיפור איכות החיים.
טיפול בדלקת גידים ע"ש דה קרווין
בשלבים מוקדמים ניתן לנסות טיפול שמרני הכולל תרופות אנטי-דלקתיות, שימוש בסד לאגודל, ולעיתים זריקת סטרואידים לאזור המודלק. אם טיפולים שמרניים אינם מספקים או אם הנזק מתקדם, ניתוח עשוי להיות הפתרון המתאים.
במהלך הניתוח, חותכים את המעטפת הסינוביאלית של הגידים, מה שמפחית את החיכוך ומאפשר לגידים לנוע בצורה חופשית. במקרים מסוימים יש צורך גם בהסרת רקמת הדלקת מסביב לגידים, תהליך הנקרא סינובקטומיה.
מהלך הניתוח בהרדמה מקומית
הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית, כך שהמטופל ער, אך האזור המנותח מורדם לחלוטין. אין צורך בצום לפני הניתוח, וניתן להמשיך לקחת תרופות קבועות, כולל מדללי דם. חשוב להגיע עם מלווה ליום הניתוח.
לאחר קבלת המטופל במרפאה וחתימה על טופס הסכמה לניתוח, המנתח יבדוק את אזור הניתוח ויאשר את המיקום המדויק. במהלך הניתוח, המעטפת הסינוביאלית נחתכת, ומידת הדלקת נבדקת. ייתכן שיוסרו רקמות מודלקות מסביב לגידים במקרה הצורך.
הנחיות לאחר הניתוח
לאחר הניתוח, לרוב נעשה שימוש בקיבוע קצר (סד) למשך כשבועיים עד שלושה, כדי לאפשר ירידה של הדלקת ולהגן על האזור. לאחר מכן מומלץ להתחיל בתהליך שיקום הדרגתי ועדין של האגודל. החזרה לפעילות צריכה להיות איטית ומבוקרת, כדי למנוע את חזרת התסמינים או סיבוכים נוספים.
חזרה לשגרה והגבלות
בשלב השיקום, חשוב להקפיד על חזרה איטית ומבוקרת לפעילות שגרתית, במיוחד כאשר מדובר בפעילות שדורשת הפעלת כוח ביד. פעילויות כמו הרמת משאות, שימוש בכלים כבדים, או פעילות ספורטיבית, יש להכניס בהדרגה, ורק לאחר קבלת אישור מהרופא המטפל.
פעילויות ספורטיביות ופעילויות פיזיות (עומס מעל חצי ק"ג) אסורות למשך שישה שבועות לפחות.
נהיגה עם תחבושת גדולה אסורה מסיבות ביטוחיות.
סיבוכים אפשריים
כמו בכל ניתוח, קיימים סיכונים נדירים לסיבוכים:
- פגיעה עצבית: במקרים נדירים מאוד, ייתכן נזק עצבי במהלך הניתוח, דבר העלול לגרום לחוסר תחושה מקומית באזור האגודל.
- זיהום: קיים סיכון תיאורטי לזיהום, אך מדובר בסיבוך נדיר בשל הקפדה על פרוטוקולי מניעה מחמירים.
- כאב מתמשך או חזרה של דלקת: לעיתים נדירות, הדלקת עלולה להישאר כואבת גם לאחר הניתוח, ולדרוש טיפול נוסף הכולל תרופות אנטי-דלקתיות, שימוש בסד, או הזרקה נוספת לאזור.
קראו גם על התסמונת התעלה הקפרלית או על האצבע הדק
